הענקה של נכס מקרקעין או סכום כסף משמעותי בתוך המשפחה נתפסת לעיתים קרובות בציבור כמחווה רגשית או וולונטרית גרידא. אולם, מבחינה משפטית, מדובר בעסקה חוזית ללא תמורה הכפופה במלואה להוראות חוק המתנה, התשכ"ח-1968.
בניגוד לחוזה מכר רגיל, שבו קיימת תמורה כספית המעידה על רצינות הצדדים, בחוזה מתנה קיימת לעיתים הנחה בדבר רצון חופשי בשל הקרבה המשפחתית. דווקא בשל מאפיין זה, בתי המשפט מבצעים בחינה קפדנית של גמירות הדעת של הנותן בעת ביצוע הפעולה, כדי לוודא שההענקה משקפת רצון מגובש ולא החלטה פזיזה.
בליטיגציה של דיני משפחה, השאלה המרכזית היא האם מדובר במתנה אלטרואיסטית שהושלמה, או שמא בפעולה משפטית שהשתבשה או נכפתה. ללא הסכם מתנה בכתב המגדיר במפורש את כוונת ההענקה, הנכס הופך למוקד לסכסוכים משפטיים מרים המערבים טענות על השפעה בלתי הוגנת, העדר כשירות מנטלית או ניצול יחסי אמון.
חשוב להבין כי במערכות יחסים בין הורים לילדים חלה "חזקת המתנה". הנחה משפטית זו קובעת כי כספים או נכסים המועברים מהורה לילד ניתנו כמתנה ולא כהלוואה, אלא אם הוכח אחרת בראיות כבדות משקל. הסכם מתנה מקצועי מעגן את החזקה הזו באופן מפורש ומונע את הצורך בהוכחות ראייתיות מורכבות בעתיד.
הסכם כזה מאפשר להגדיר את היקף המתנה, את מועד הקנייתה המדויק ואת התנאים שבהם היא ניתנת. ללא עיגון כזה, הנותן חושף את עצמו לסיכון שבו המתנה תפורש כ"התחייבות" הניתנת לביטול בקלות, או לחלופין כמתנה חלוטה שלא ניתן לחזור ממנה גם במקרים של כפיות טובה קיצונית.
כעורכי דין, אנו מוודאים כי ההסכם כולל הצהרות ברורות לגבי חופש הרצון, היעדר לחץ מצד המקבל ותיעוד של המצב הכלכלי והמנטלי של הנותן. מסמך זה מהווה את המחסום המשפטי הראשון בפני תביעות עתידיות של יורשים אחרים או נושים.
הדבר הכרחי במיוחד כאשר מדובר בנכסי דלא ניידי, שבהם דרישת הכתב היא מהותית ולא רק ראייתית. המטרה היא להפוך את המפגש בין דיני החוזים לדיני המשפחה לקרקע יציבה, המונעת מהענקה של "מתנה" להפוך למאבק משפטי רב-שנים בערכאות השונות.
אחת המוטיבציות המרכזיות לעריכת הסכם מתנה מקצועי היא החשש מ"זליגת" הנכס המשפחתי לצד שלישי – לרוב בן או בת הזוג של מקבל המתנה – במקרה של פרידה או גירושין. מבחינה חוקית, קיים מתח מובנה בין חוק המתנה לבין חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.
לפי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, נכסים שקיבל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה במהלך הנישואין, אינם נכללים ב"איזון המשאבים". כלומר, הם אמורים להישאר בבעלותו הבלעדית של בן הזוג שקיבל אותם. אולם, המציאות המשפטית מורכבת בהרבה בשל דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפית".
בתי המשפט לענייני משפחה ובית המשפט העליון קבעו בשורה של הלכות כי גם נכס שהתקבל במתנה (כמו דירת מגורים) עלול להפוך לנכס משותף. הדבר קורה אם בן הזוג השני יוכיח "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי.
הפרמטרים ל"דבר מה נוסף" רחבים וכוללים, בין היתר: אורך חיי הנישואין (ככל שהם ממושכים יותר, הנטייה לשיתוף גוברת), השקעה כספית בשיפוץ הנכס, ותשלומי משכנתא שבוצעו מחשבון משותף או מכספי מאמץ משותף לאורך שנים.
קושי ראייתי משמעותי נוסף עולה כאשר מוכח כי המקבל הציג בפני בן הזוג מצג של שיתוף, אשר יצר הסתמכות אצל הצד השני. מצג כזה יכול להיווצר באמצעות אמירות בעל פה, התנהגות או הבטחות שהופכות את הדירה ל"דירת המגורים של המשפחה" שבה מושקעים משאבי התא המשפחתי כולו.
כאן נכנס לתמונה השילוב האסטרטגי בין הסכם המתנה לבין הסכם הממון. בעוד שהסכם המתנה מגדיר את כוונת ההורים להעניק את הנכס לילדם בלבד, הסכם הממון של הילד מול בן זוגו מהווה את ה"שריון" המשפטי המונע טענות לשיתוף עתידי מכוח נישואין.
ליטיגטור מיומן יידע לנסח בתוך הסכם המתנה תניות מפורשות הקובעות כי המתנה ניתנת בתנאי מפסיק: אם המקבל ינסה לשתף את בן זוגו בנכס בניגוד להסכם, או אם יוכרז על שיתוף כזה על ידי ערכאה שיפוטית, המתנה תבוטל והנכס יחזור לבעלות הנותן.
שילוב הכלים הללו מבטיח כי ההון המשפחתי יישאר בתוך ה"שושלת" ולא יחולק במסגרת הליך גירושין. ללא מעטפת משפטית כפולה זו, המתנה עלולה להפוך לנטל כלכלי ומשפטי כבד על המקבל בעת משבר בחיי הנישואין, ולסכן את הנכס שהושקע בו עמל דורי.
בדיני מתנה קיימת הבחנה מהותית בין מתנה המוקנית "לאלתר" לבין הבטחה לביצוע עתידי. בעוד שמתנה במיטלטלין או בכסף מזומן המועברת מיד ליד אינה מחייבת מסמך כתוב לצורך תוקפה, הרי שסעיף 5(א) לחוק המתנה קובע מפורשות כי "התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב".
במישור המשפטי, המשמעות היא דרמטית: ללא מסמך כתוב החתום על ידי נותן המתנה, אין להענקה עתידית כל תוקף, גם אם קיימות הקלטות או עדויות על הבטחות חוזרות. דרישה זו נועדה להבטיח קיומה של גמירות דעת עמוקה ורצינית, ולהגן על הנותן מפני החלטות פזיזות המונעות מרגש רגעי או מלחץ משפחתי.
כאשר מדובר במתנה של דירה או זכויות במקרקעין, דרישת הכתב הופכת למורכבת וחמורה עוד יותר. כאן, הדרישה אינה נובעת רק מחוק המתנה, אלא היא דרישה מהותית מכוח סעיף 8 לחוק המקרקעין.
המשמעות היא שגם אם המתנה מיועדת להקניה מיידית, עצם היותה עסקת מקרקעין מחייבת מסמך בכתב המפרט את פרטי העסקה המהותיים: זהות הצדדים, תיאור מדויק של הנכס, מהות הפעולה (העברה ללא תמורה) וחתימת הנותן.
חשוב להדגיש כי הכתב הוא רק "כרטיס כניסה" להליך המשפטי. הוא יוצר התחייבות, אך בשלב שבו קיים רק מסמך ללא רישום בטאבו, הנותן עדיין מחזיק בכוחות משפטיים משמעותיים לחזור בו מהמתנה, בכפוף לעילות הקבועות בחוק.
בתי המשפט לענייני משפחה נתקלים לעיתים קרובות בתביעות לאכיפת הבטחות למתנה שניתנו בעל פה. במקרים אלו, היעדרו של הכתב מהווה מחסום כמעט בלתי עביר. רק במקרים נדירים של "זעקת ההגינות" עשוי בית המשפט לרכך דרישה זו, אך מדובר בנטל הוכחה כבד ביותר שדורש הוכחת הסתמכות קיצונית וחוסר תום לב משווע.
לפיכך, ניסוח מסמך ההתחייבות הוא קריטי. עליו לשמש תשתית ראייתית שתעמוד כצוק איתן גם אם המתנה תותקף בעתיד על ידי יורשים אחרים או נושים. מסמך זה הוא הראיה המרכזית שתכריע אם מדובר ב"מחווה חברית" חסרת שיניים או בחיוב משפטי מחייב המקים עילת תביעה.
סעיף 4 לחוק המתנה מעניק לנותן את האפשרות להתנות את המתנה בתנאי או לחייב את המקבל לעשות מעשה (או להימנע ממעשה) בדבר המתנה. מדובר במנגנון קריטי המאפשר להורים להעניק נכס, תוך שהם קובעים את "תנאי המשחק" ומבטיחים שההון המשפחתי ישרת את המטרה שלשמה ניתן.
בפרקטיקה המשפטית, נהוג להבחין בין שני סוגי התניות מרכזיים:
תנאי מתלה: חוזה המתנה אינו נכנס לתוקפו כל עוד התנאי לא התקיים. אם התנאי לא מתקיים במועד שנקבע (או תוך זמן סביר), חוזה המתנה מתבטל מאליו. למשל "הבעלות תועבר רק עם סיום התואר."
תנאי מפסיק: חוזה המתנה תקף ומתקיים מרגע החתימה, אך הוא חדל להתקיים כאשר התנאי המפסיק מתממש. במקרה כזה, נותן המתנה זכאי לדרוש את השבת המתנה לידיו.
דוגמה קלאסית לתנאי מפסיק היא הגנה במקרה של פירוק התא המשפחתי: ניתן לקבוע במפורש כי המתנה תקפה כל עוד מקבל המתנה נשוי לבן או בת הזוג ומנהל עמם משק בית משותף. במקרה של פרידה, התנאי המפסיק מתממש, המתנה פוקעת והנכס חוזר לבעלות ההורים. מנגנון זה מונע מראש טענות לשיתוף מצד בן הזוג ה"יוצא".
כלי חיוני נוסף הוא הבטחת זכות המגורים של ההורים. במסגרת הסכם מתנה, ניתן לקבוע כי למרות העברת הבעלות לילד, להורים נשמרת זכות מגורים בנכס לכל ימי חייהם ללא תמורה. עיגון זכות זו, כולל רישום הערת אזהרה בטאבו, מבטיח שהילד לא יוכל לפנות את הוריו או למכור את הנכס מבלי להבטיח את קורת הגג שלהם.
בנוסף, הנותן יכול לקבוע הגבלת עבירות, האוסרת על המקבל למכור, לשעבד או להשכיר את הנכס ללא הסכמה בכתב. הגבלה זו מגנה על הדירה מפני נושים של המקבל או מפני החלטות כלכליות פזיזות שעלולות להוביל לאובדן ההון המשפחתי.
חשוב להבין כי ללא הגדרת התנאים באופן מפורש בהסכם המתנה, בתי המשפט יטו לראות בהענקה כמתנה חלוטה ובלתי מותנית. נטל ההוכחה לקיומו של תנאי מוטל על הנותן, ובהיעדר מסמך כתוב המנוסח כבטון יצוק, קשה מאוד להוכיח הסכמות שבעל פה לאחר מעשה.
תכנון נכון הופך את המתנה לחוזה גמיש ששומר על הביטחון הכלכלי של הנותן. הוא מבטיח שהכוח המשפטי יישאר בידיכם, ושהמתנה שנתתם באהבה לא תהפוך לכלי נשק נגדכם במקרה של משבר עתידי.
בדיני מתנה קיים פער משפטי קריטי בין שלב ההבטחה (ההתחייבות) לבין שלב העברת הבעלות המלאה (הקניית המתנה). פער זה הוא "קו פרשת המים" שקובע מתי הנותן כבר לא יכול להתחרט ומתי המקבל הפך לבעלים חוקי.
המועד שבו המתנה הופכת לסופית משתנה בהתאם לסוג הנכס והדרך החוקית להעברתו:
נכסי מקרקעין (חנות, משרד, דירה או קרקע): המתנה הופכת לסופית אך ורק עם הרישום בטאבו על שם המקבל. כל עוד לא בוצע הרישום, העסקה נחשבת כ"התחייבות לתת מתנה" בלבד. מצב זה מותיר לנותן פתח משפטי רחב לחזור בו מהמתנה, בכפוף לעילות הקבועות בחוק.
זכויות בעסק או בחברה (מניות, מוניטין, ציוד): בנכסים אלו, ההקניה מסתיימת עם העברת השליטה או הרישום הרלוונטי. במניות חברה, למשל, המתנה הופכת לסופית עם רישום המקבל במרשם בעלי המניות של החברה או מסירת שטר העברת מניות חתום.
נכסי מטלטלין (כסף מזומן, רכב, תכשיטים): המתנה נחשבת לסופית ומוקנית ברגע שהנכס עבר פיזית לידי המקבל או ברגע שהנותן מסר למקבל מסמך המזכה אותו לקבל את הנכס (כמו המחאה או אישור העברה בנקאית).
מדוע ההבחנה הזו חשובה? כל עוד המתנה נמצאת בשלב ה"התחייבות" (לפני טאבו במקרקעין או לפני העברת שליטה בעסק), למקבל יש רק "זכות חוזית". לנותן עומדת זכות רחבה יותר לבטל את המתנה במקרים של התנהגות מחפירה של המקבל או הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן.
חשוב לציין כי חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר בעסקאות של העברת חנות או חברה עשויה להיחשב כוויתור של הנותן על זכותו לחזור בו מהמתנה עוד לפני השלמת הרישומים הרשמיים. לכן, לניסוח המסמכים הנלווים יש השלכה ישירה על היכולת "להתחרט" בשלב הביניים.
השורה התחתונה: המתנה אינה סופית ביום לחיצת הידיים. בנכסים עסקיים ובמקרקעין היא דורשת רישום או העברת שליטה אפקטיבית. הבנה של ציר הזמן הזה חיונית כדי לדעת האם הדלת לביטול המתנה עדיין פתוחה או שמא היא ננעלה סופית.
חוק המתנה מכיר בכך שמתנה היא חוזה חד-צדדי המושתת על רצון טוב, ולכן הוא מעניק לנותן "נקודות יציאה" ייחודיות המאפשרות לו לחזור בו מהתחייבותו. זכות החזרה היא כלי רב עוצמה בידי הורים או בעלי עסקים שחשים כי המציאות השתנתה באופן המצדיק את ביטול ההענקה.
להלן עילות הביטול המרכזיות:
התנהגות מחפירה של המקבל: זוהי העילה השכיחה ביותר בליטיגציה משפחתית. אם מקבל המתנה נהג כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו ב"התנהגות מחפירה" (כגון אלימות, זלזול קשה, פגיעה בכבוד או הפרת חובת אמון בסיסית), הנותן רשאי לבטל את התחייבותו. בתי המשפט פירשו עילה זו בהרחבה, מתוך הבנה שמי שמקבל חסד אינו יכול "לירוק לבאר ממנה שתה".
הרעה ניכרת במצב הכלכלי: אם לאחר מתן ההתחייבות חלה הרעה משמעותית במצבו הכלכלי של הנותן (למשל: פשיטת רגל, אובדן כושר השתכרות או צורך במימון טיפול רפואי יקר), החוק מאפשר לו לחזור בו כדי להבטיח את קיומו הכלכלי שלו עצמו.
המחסום לביטול: שינוי מצב בהסתמך על המתנה
גם אם הנותן מעוניין לחזור בו ללא עילה מיוחדת (פשוט כי שינה את דעתו), עומדת למקבל הגנה משמעותית: הסתמכות. אם המקבל הוכיח כי הוא שינה את מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות למתנה, הנותן לא יוכל עוד לחזור בו.
דוגמאות נפוצות להסתמכות שחוסמת ביטול:
המקבל מכר את דירתו הקודמת בהסתמך על הבטחת ההורים למתנה.
המקבל לקח הלוואות משמעותיות או משכנתא על בסיס הנכס שהובטח.
המקבל השקיע כספים רבים בשיפוץ או בהשבחת העסק/הנכס שניתן לו.
במקרים אלו, בית המשפט יקבע כי "נקודת האל-חזור" עברה, והאינטרס של המקבל להגנה על הסתמכותו גובר על זכותו של הנותן להתחרט.
ויתור על זכות החזרה (ייפוי כוח בלתי חוזר) במקרים רבים, בעת חתימה על מסמכי העברת חנות, חברה או דירה, הנותן חותם על ייפוי כוח בלתי חוזר. פסיקת בתי המשפט קבעה כי חתימה כזו מהווה לרוב ויתור מפורש של הנותן על זכותו לחזור מהמתנה, גם אם המקבל טרם שינה את מצבו. זהו מוקד למאבקים משפטיים רבים: האם הנותן אכן התכוון לוותר על כוחו או שמדובר בטעות בניסוח?
השורה התחתונה: ביטול מתנה הוא הליך ראייתי מורכב. הנטל להוכיח "התנהגות מחפירה" או "הרעה כלכלית" מוטל על הנותן, בעוד שהנטל להוכיח "הסתמכות" מוטל על המקבל. הניסוח המקורי של הסכם המתנה הוא שיקבע מי מהצדדים ינצח בקרב הראייתי הזה.
מתנה היא פעולה משפטית הדורשת גמירות דעת מלאה. כאשר הורה קשיש או אדם במצוקה מעניק את כל רכושו, עסקיו או דירת מגוריו במתנה, בתי המשפט בוחנים בשבע עיניים האם מדובר ברצון חופשי ומודע, או שמא בתוצר של ניצול והשפעה אסורה.
עילת העושק (סעיף 18 לחוק החוזים) כדי לבטל הסכם מתנה מחמת עושק, על הנותן להוכיח שלושה תנאים מצטברים:
מצוקת הנותן: מצב של חולשה גופנית, נפשית, שכלית או חוסר ניסיון קיצוני בזמן החתימה.
ניצול המצוקה: מקבל המתנה היה מודע למצוקה זו וניצל אותה כדי להחתים את הנותן.
תנאי חוזה גרועים: במתנה, היעדר תמורה הוא מובנה, ולכן בתי המשפט בוחנים האם הענקת הנכס היא "בלתי סבירה" בנסיבות העניין (למשל: הורה שנותן את כל רכושו לילד אחד ומנשל את האחרים מבלי להשאיר לעצמו מקור קיום).
השפעה בלתי הוגנת (דוקטרינת "מעין עושק") בעוד שעושק מתמקד ברגע החתימה, השפעה בלתי הוגנת בוחנת את מערכת היחסים המתמשכת. עילה זו נפוצה מאוד בסכסוכי ירושה ומתנה בתוך המשפחה. השאלה המרכזית היא האם התקיימו יחסי תלות כה עמוקים בין הנותן למקבל, עד שרצונו של הנותן בוטל והוחלף ברצונו של המקבל.
סימני אזהרה ("מבחני עזר") של בתי המשפט:
מבחן התלות והסיוע: האם הנותן היה תלוי פיזית או רפואית במקבל המתנה?
מבחן הקשר עם אחרים: האם המקבל בודד את הנותן וניתק אותו ממשפחתו ומהסביבה?
מבחן נסיבות עריכת ההסכם: האם מקבל המתנה היה המנוע מאחורי עריכת המסמך? האם הוא בחר את עורך הדין והביא את הנותן לחתימה "בהפתעה"?
השורה התחתונה: ביטול מתנה בעילות אלו דורש הוכחות כבדות משקל, שכן נקודת המוצא היא שאדם כשיר רשאי לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו. ככל שהסכם המתנה מנוסח באופן מקצועי, וכולל אישור רפואי (במידת הצורך) או תיעוד המעיד על הסברים מפורטים שניתנו לנותן, כך יהיה קשה יותר לתקוף אותו בעתיד בטענות של עושק או השפעה פסולה.
עסקת מתנה במקרקעין נחשבת מבחינה פיסקאלית כ"מכירה", אולם חוק מיסוי מקרקעין מעניק הקלות משמעותיות כאשר מדובר בהעברה בין קרובים. עם זאת, חשוב להבין כי הפטור שניתן בעת העברת המתנה הוא במקרים רבים "דחיית מס" ולא פטור סופי.
עיקרון "הכניסה לנעלי הנותן": בעת העברת נכס ללא תמורה, מקבל המתנה "נכנס לנעלי הנותן" לעניין המס. המשמעות היא שביום שבו המקבל ירצה למכור את הנכס לצד שלישי, הוא יחויב במס שבח שיחושב החל מיום הרכישה המקורי של הנותן. כלומר, השבח שנצבר בתקופת המעביר עובר למקבל, והוא זה שייאלץ לשלם עליו בעתיד.
מס שבח ומס רכישה במתנה:
מס שבח: סעיף 62 לחוק מעניק פטור ממס שבח בהעברה לקרוב (בן זוג, הורה, צאצא ובני זוגם). העברה בין אחים פטורה רק אם הנכס התקבל בירושה או במתנה מהורה.
מס רכישה: המקבל משלם שליש ממס הרכישה הרגיל (למעט העברה בין בני זוג המתגוררים יחד, הפטורה כליל).
תקופת צינון: כדי למכור את הדירה בפטור ממס שבח בעתיד, על המקבל להמתין תקופת "צינון" של 3 שנים (אם התגורר בה) או 4 שנים (אם לא התגורר בה).
מיסוי מתנות שאינן מקרקעין: מתנות שאינן קשורות לפעילות עסקית או תעסוקתית (כמו כסף מזומן או מתנות אישיות בין קרובים) פטורות בדרך כלל ממס הכנסה. עם זאת, המיסוי הופך למורכב ברגע שהמתנה קשורה ליחסי עובד-מעביד או לפעילות עסקית, אז היא עלולה להיחשב כהכנסה חייבת לכל דבר.
הבהרה קריטית: מיסוי מתנות בישראל אינו פשוט ותלוי בסוג הנכס ובנסיבותיו הספציפיות. המידע לעיל אינו מהווה ייעוץ מס מלא. מאחר שכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו (דירות נוספות, היסטוריית עסקאות וכו'), חובה להיוועץ בעורך דין המומחה במיסוי לפני ביצוע כל פעולה, שכן טעות בתכנון המס עלולה להוביל לחבויות כבדות רטרואקטיבית.
כדי להבין כיצד בתי המשפט מיישמים את חוק המתנה הלכה למעשה, ריכזנו עבורכם שמונה פסקי דין בסוגיות מעניינות בפרקטיקה המשפטית בישראל:
ויתור על זכות החזרה בראי ייפוי כוח בלתי חוזר – בעניין א. ב. נ' צ. נ. (עמ"ש 32367-08-22), קבע בית המשפט המחוזי כי חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מהווה ויתור מפורש בכתב על זכות החזרה מהמתנה. עוד נקבע כי הסתמכות המקבל (כגון ויתור על זכויות בפרויקט "מחיר למשתכן") יוצרת מניעות מצד הנותן לחזור בו.
ביטול מתנה בשל היעדר גמירות דעת – בפרשת פלונית נ' פלונית (ע"א 3354/18), הורה בית המשפט העליון על ביטול הסכמי מתנה במקרקעין לאחר שנקבע כי הנותנת לא גמרה בדעתה להעניק את הנכסים. נקבע כי בעסקאות מתנה משמעותיות נדרשת רמת הוכחה גבוהה במיוחד לרצון חופשי ומודע.
"ריכוך" דרישת הכתב במתנת מקרקעין – בפסק הדין עיני נ' סידי (רע"א 1681/10), דן בית המשפט העליון באפשרות של "ריכוך" דרישת הכתב מכוח עיקרון תום הלב. עם זאת, הובהר כי ללא הוכחה ברורה לחוסר תום לב משווע מצד הנותן, היעדר מסמך בכתב יוביל לביטול המתנה.
הגדרת "התנהגות מחפירה" וסדר קדימויות – בעניין אבו מערוף נ' אבו מערוף (ה"פ 23905-06-18), נבחנה זכות החזרה מהמתנה בשל התנהגות המקבל. בית המשפט הבהיר כי התנהגות מחפירה כוללת פגיעה קשה בכבוד הנותן, אך במקרה הנדון העדיף את עסקת המכר המאוחרת על פני עסקת המתנה.
עמידות הסכם מתנה מול טענות ביטול – בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה (תלה"מ 65400-05-20 אלמוני נ' פלונית), נדחתה תביעה לביטול מתנה בין בני זוג. נקבע כי הסכם מתנה שנחתם כדין גובר על ניסיונות ביטול מאוחרים, וכי טענות לעושק או כפייה מחייבות תשתית ראייתית מוצקה.
הזכות לחזור ממתנה חרף ויתור בכתב – בעניין ס' נ' ת' ואח' (עמ"ש 51131-03-24), דן בית המשפט המחוזי במורכבות שבין ייפוי כוח בלתי חוזר לבין זכותו הבסיסית של הנותן לחזור בו בנסיבות מסוימות, תוך בחינת התחרות בין עסקאות מתנה נוגדות באותו נכס.
הבחנה בין מתנה לצאצא למתנה לבן הזוג – בפרשת ל. נ' ל. (תמ"ש 52666-11-10), נקבע כי מתנה שניתנה לילד אינה הופכת אוטומטית למתנה לבן הזוג. בהיעדר הוכחה חותכת לשיתוף, זכות בן הזוג בנכס היא "רשות הדירה" בלבד שניתן לבטלה עם סיום היחסים.
נטל הוכחה מוגבר בשיתוף נכסי מתנה – בעניין ח.א נ' מ.ק ואח' (תלה"מ 17970-04-23), דחה בית המשפט תביעת אישה לזכויות בבית שנבנה על מגרש השייך לאבי-בעלה. נקבע כי נדרש "דבר מה נוסף" משמעותי כדי להוכיח כוונת שיתוף בנכס "חיצוני" שניתן במתנה לצאצא בלבד.
ניתן לקבוע הגבלת עבירות בהסכם המתנה, אך בתי המשפט נוטים שלא לאשר הגבלה "לנצח" שכן היא נוגדת את תקנת הציבור. בפרקטיקה, נהוג להגביל את המכירה לחייו של נותן המתנה או לפרק זמן תחום וסביר. כדי להבטיח זאת, מומלץ לרשום הערת אזהרה בטאבו המכפיפה כל עסקה בנכס להסכמת הנותר.
זוהי שאלה קריטית לעניין חזרה מהמתנה. הפסיקה קבעה כי אם ההורה נתן כסף והילד רכש איתו דירה, המתנה היא מטלטלין (כסף) והיא הושלמה עם העברת המזומן. במקרה כזה, כמעט בלתי אפשרי לחזור מהמתנה. לעומת זאת, אם ההורה רכש את הדירה בעצמו ורשם אותה על שם הילד, מדובר במתנה במקרקעין הכפופה לכללי הרישום בטאבו ולזכות החזרה.
אם נותן המתנה נמצא בהליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל), בית המשפט עשוי לבטל את המתנה אם היא ניתנה ב"תקופת החשד" (בד"כ שנתיים לפני קריסה כלכלית) מתוך כוונה להבריח נכסים מנושים. מתנה אינה חסינת פשיטת רגל אם היא פוגעת בזכויותיהם של צדדים שלישיים להם חייב הנותן כספים.
חוק המתנה מדבר על "התנהגות מחפירה". בתי המשפט קבעו כי נתק מוחלט ובלתי מוצדק של ילד מהוריו לאחר שקיבל מהם נכס יקר ערך, עשוי בהחלט להיחשב כהתנהגות מחפירה המצדיקה חזרה מהתחייבות למתנה (כל עוד הנכס לא נרשמה בטאבו). עם זאת, אם הנתק נובע מאשמת ההורים, הזכות לביטול עלולה להישלל.
זוהי דילמה של שליטה מול מיסוי. במתנה, המקבל נהנה מהנכס כבר עכשיו ויש ודאות (או הטבות מס), אך הנותן מאבד שליטה וחשוף לסיכון שהמקבל יפנה אותו או יסתבך בחובות. בצוואה, הבעלות נשארת אצל ההורה עד יומו האחרון והוא יכול לשנות את דעתו בכל רגע, אך היורשים עלולים להתמודד עם התנגדויות לצוואה או עם חובות מס שבח גבוהים יותר ביום המכירה. השילוב האופטימלי הוא לרוב הסכם מתנה עם תנאים מגנים (כמו זכות מגורים לכל החיים).
